רני אמיר – רשמים מביקור שכנים

אנשים יקרים שלום
ביום א' השבוע, ערב חג סוכות, נענינו ליזה, יעל ורני יחד עם כמה מילדינו ליוזמה של הילה, לצאת לסיבוב שכנים (כ- 10 בתים הנמצאים מול בית החינוך)
לתת להם שי לחג, לברך בשנה טובה, להתנצל על הבלאגן שאנחנו מייצרים להם מדי בוקר וצהריים ולשמוע קצת מה יש להם להגיד.

רקע ידוע ומוכר:
כשאנחנו מגיעים לבית החינוך בבוקר ובצהריים, אנו מגיעים ממוקדי מטרה.
המטרה: להנחית את הילדים קרוב ככל האפשר לשער, לשים גז ולהצליח לחצות את הרחוב התקוע הזה בזמן הקצר ביותר, תוך יצירת מגע מינימלי עם האוכלוסיה המקומית.
מוקשים בדרך:
* פגישה עם חבר יקר ואהוב באמצע הכביש (דורש סט חיבוקים או לפחות שיחת עידכון קצרה),
* צורך בלתי נשלט לנופף לילדים לשלום ולשמור על קשר עין אוהב, תומך ונוכח לפחות עד שחצו את הבוטקה של ליאון,
* יציאה לשנייה מהאוטו למען בלת"מ חיוני ונעלה.
* ועוד…

נעזוב לרגע בצד את העובדה שהנ"ל מייצרים תופעות לוואי כגון סיכון חיי אדם (לא פחות ולא יותר), זיהום סביבתי בצורה של אנרגיה שלילית ורעש צפצפות, בנייה של מתח שלילי בין חברי הקהילה ועוד, ונתמקד לרגע בעובדה שבצד השני של הרחוב חיים אנשים. השכנים שלנו, אותם כאמור הלכנו לפגוש.

פגשנו אנשים מאד נחמדים. אנשים טובים.
בגדול הם מתחלקים לשתי קבוצות: אלו שיוצאים מוקדם וחוזרים מאוחר ולא פוגשים את הרעש אוור (חוץ מביום שישי, אבל יום אחד סואן בשבוע זה בסדר)
אלו שמתחכים בנו יום יום: הם דיברו איתנו על זה שחוסמים להם את החנייה "רק לכמה רגעים" (ובדרך נחסמת להם זרימת הדם למוח והאויר לריאות), שחוסמים להם את הרחוב (בגלל הסיבות הנ"ל), שהעשן של אוטובוס הטיולים נכנס להם הביתה יחד עם הרעש של האוטובוס ושל רכב ההסעות, שהליכלוך מהפחים העולים על גדותיהם שלנו מגיע להם לחצר.
תוך כדי שהם שפכו את אשר על ליבם, לפעמים בכעס ועצבים, הם התנצלו שהם מוציאים את זה עלינו
התחושות שלהם נעות בין כעס וזעם לבין תיסכול וייאוש.
הם כבר דיברו עם המנהל ועם המועצה ועם המשטרה
הם כבר קיבלו מתנה בשנה שעברה וסופגניה בחנוכה
והם חיים בתחושה שאין עם מי לדבר ושאין מה לעשות
מבחינתם שבילים הוא שם נרדף למפגע סביבתי.
הם יודעים שבסך הכל יש פה אנשים טובים
אבל נהיינו מבחינתם דוגמה לאי התחשבות בזולת, דוגמה לאטימות, לחוצפה ולעוד כמה דברים שהשם ירחם.

הרגשנו מבוכה, קצת בושה. פאדיחה.
אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להתנהלות הפוכה לחלוטין
לך תוכיח…

נורא רצינו להגיד להם שעכשיו זה הולך להשתנות ולהיות בטוחים שכשנראה אותם בפעם הבאה לא נרצה לברוח.
לקחנו את הסיכון
הבטחנו שזה הולך להשתנות
קודם כל ההתנהלות וההתנהגות שלנו, אח"כ פתרונות טכניים של תנועה
ואח"כ גם יגיעו תקציבים והרחוב ישתנה פיזית למשהו יותר מתוכנן
המבטים חזרה נעו בין ספק עמוק לבין זיק של תקווה

יצאנו בהרגשה שאנחנו רוצים וצריכים להיות עם השכנים שלנו בקשר על בסיס קבוע, לא רק פעם בשנה
שאנחנו מאמינים שיש לכולנו את היכולת לעשות ולהוביל שינוי
שיחסי שכנות טובים הם דבר אלמנטרי ושהם חלק בלתי נפרד מהרצון שלנו לשנות, להשפיע ולהיטיב עם הסביבה שלנו.
ושאת השם שבילים תלווה האמירה "וואו" ולא "אוי"

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “רני אמיר – רשמים מביקור שכנים

  1. פינגבק: על סדר היום- ישיבת הועד של ה18/10/2012 | shvilimcom

  2. ubangio

    רני, כל הכבוד על העשייה הברוכה, אשמח להצטרף להמשך החשיבה לגבי מקומנו כבית-חינוך בתוך השכונה ובקשר עם שכנינו. אני יודע שבית-ספר רבין למשל אימץ גן משחקים בשכונה בה בית-הספר שלהם נמצא, ומידי פעם הילדים מנקים ומתחזקים את הגן כשרות לקהילה. ליד בית החינוך יש גן זכרון יפה, נדמה לי שקוראים לו גן ציון. אולי אפשר לעשות פעולה דומה עם גן זה, ולהראות יותר נוכחות חיובית של בית-החינוך בשכונה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s